לשלוף את הארנק בפגישה ראשונה?

הפוסט מוקדש לליאורי ולבוריס*

דיי מוזר לכתוב פוסט על דרך התנהלות שאמורה להיות כה טריוויאלית, כשלאחרונה, בשיחות עם חברים, שחלקם נושקים לשלושים, מסתבר שעדין יש את המתלבטים בסוגיה.
בכל השנים, בפגישות ראשונות, אני תמיד שלמתי על עצמי, למעט מקרים בודדים, בהם לא נותרה לי ברירה אלא לוותר. לא נראה לי הגיוני שבפגישה עם אדם שהסיכוי שארצה לפגוש אותו שנית הוא נמוך, אאפשר לו לשלם עליי. הלוואי שהדרך להכיר את הבן זוג המתאים הייתה קצרה. נו, טוב, תמיד יש את אלו שמתחתנים עם החבר מגיל שש עשרה, אך לצורך העניין נתעלם מהם כרגע.
לכן אם פועלים על פי ההגיון הפשוט והשכל הישר, כל אדם צריך לשלם על עצמו, כך שבסופה של פגישה לא עולות התחושות שאחד "חייב" לשני או "מנצל" את האחר.
אני יכולה לגולל סוגים שונים של תגובות המתרחשות ברגע שאני שולפת את הארנק, החל מכעס של "מה את חושבת שאת עושה?", מבטי פליאה וחוסר יכולת להתמודד עם בחורה שמשלמת על עצמה, גלויי הסכמה והבנה "כן את צודקת, כך זה צריך להיות", כשלאחר מכן הוא ישלם מיד תוך הבטחה ש"בפעם הבאה אתן לך לשלם", וכפי שניתן לנחש, הוא יחזור על כך גם בפעם הבאה. יש גם את ההוא שירצה לשלם כי גם ככה "אין לי מה לעשות בכסף", ויש את מי שמיד יאחז בחשבון ולא יותיר ברירות רבות.
עד לאחרונה, לא הבנתי את הכעס שבהשתתפות, שהרי אם אני לא מעונינת בבחור, מוטב שנפרד כזרים. בעוד אני תפשתי זאת כהתנהגות כנה, ההסבר של חבר של חברתי, שגרם לי להסתכל קצת אחרת על הדברים, היה שבמשך הפגישה הם כבר הבינו שפגישה שניה כנראה כבר לא תתקיים. זה כשלעצמו עלול לפגוע, וההתעקשות להשתתף בתשלום, זו דריסה נוספת לאגו תוך הצהרה גלויה ומפורשת של "אני לא מעונינת", ולכן מוטב לאפשר לו לשלם לבד.
משהו ביצר הצייד והכיבוש, כאילו לא עזב את אותם בחורים שגם אם הם מבינים ומסכמים שצריכה להיות השתתפות, ולפעמים אף מתלוננים על ההוצאות הרבות בפגישות אלו, בסוף הם מתעקשים לשלם על הכל.
יש לי חברה שלא יוצאת עם ארנק לפגישה ראשונה, אצלה זה כלל בל יעבור, וזו נראית לה התנהלות טבעית לחלוטין. אחרת פשוט שולפת אותו רק מתוך נימוס מינימלי, ללא כל כוונה לשלם. כמובן שיש גם את המשתתפות שמספרן נמוך.
אני בדרך כלל משלמת על עצמי, אך ברגע שהבחור מתעקש, אני מרפה, בעיקר כי אין לי כוח להתווכח עם אדם שאין בכוונתי לראות שוב (או כתוצאה מטראומה), ואם אני מקווה לפגוש אותו בשנית, אז זה ממש לא משנה מי ישלם היום ומי מחר .
בשיחה עם חברה שבעבר לא הייתה מוציאה ולו שקל על בחור, וכיום אחרי מהפך משלמת על עצמה (שזו התקדמות עצומה עבורה) עלתה השאלה, מה ארגיש אם בחור שאני מעונינת בו, לא יתעקש לשלם? אחרי שחשבתי על זה, האמת, ארגיש טוב יותר כשהוא יתעקש. שהרי לא העניין הכספי משחק תפקיד , אלא שההרגשה שלי היא הדדית.
כנראה שיש צדק בדבריו של אותו חבר של חברתי, כשרוצים את האדם היושב לצדנו, זה פוגע כשמונעים ממך לשלם או לחילופין לא משלמים עבורך…

* תודה על המילים הטובות והמרגשות ששלחתם לי, מחמם את הלב. נחמד לדעת לפעמים שאני חסרה, במיוחד לשניים שאני נהנית לקרוא אותם בחזרה 🙂

פוסט זה פורסם בקטגוריה זוג וזוגיות, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על לשלוף את הארנק בפגישה ראשונה?

  1. עינת ש.ל הגיב:

    רחל המשוררת כתבה:
    "פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,
    קטעי ניבים סתומים-זה די…
    ושוב הכל הציף, ושוב הכל הסעיר
    משבר האושר והדוי".
    כאשר נפגשים למטרת זוגיות, בניית קשר, ישנן ציפיות ותקוות, תהיות, בנוגע למה יהיה, מה צריך לומר, איך נרגיש במהלך ובסיום הפגישה, האם תהייה המשכיות להכרות הראשונית וכו'. כמו כן, בפגישות הראשונות עולה גם השאלה: כאשר יגיע החשבון האם להשתתף ולשלם חצי-חצי או להשאיר לבן-הזוג לשלם? אצלי השאלה מעולם לא נבעה מסיבות כלכליות, כלומר, לא משום מחסור בכסף או רצון לחסוך. זו שאלה עקרונית יותר שנועדה לבחון האם האדם שיושב מולי נדיב, האם הוא יודע ומוכן לתת מעצמו. זה כמובן לא דבר מובן מאליו, ואין זה אומר שהעול הכלכלי בפגישות יוטל מעתה ועד עולם על הגבר, אבל יש לזה משמעות בפגישות הראשונות.
    מעבר לעובדה שבן-הזוג מזמין מעידה על נדיבות, היא מעידה גם כי החיזור לא פס מהעולם.

  2. מה אומר לך לימור? תמיד הייתי בחורה עצמאית מאוד. בקטעים האלה לפעמים שלפתי ארנק מתוך נימוס, היו פעמים שבהם שילמתי אבל בדרך כלל, היה לי בסדר גמור שהגבר הזמין.
    כן, דיסוננס קוגנטיבי – אבל מודה: גברים שלא הזמינו אותי בפגישה הראשונה לא עברו למוקדמות, חד וחלק. אני גם אוהבת שפותחים לי את הדלת, שסוחבים את הדברים הכבדים, שמביאים לי פרחים. אוהבת גברים שיודעים להחזיק מקדחה ובמיוחד כאלה שאוהבים לקדוח 🙄
    בקיצור אולד-פשיין גירל.
    את תסלחי לי, אבל יש לי חום, וזה מה שמשחרר ממני תגובות כה מתוחכמות.

  3. liorry הגיב:

    קודם כל תודה על ההקדשה 🙂
    דבר שני, כל הכבוד לך על העצמאות והגישה לגבי הנושא הזה ואת האמת שנושא התשלום בפגישה ראשונה אינו פשוט ואפילו די מביך ונראה כי את מתמודדת עם זה בכבוד.
    אני אישית איפשהו חושב שבמידה והשניים לא מתכוונים להמשיך ולהפגש שכל אחד ישלם על עצמו ויפרדו לדרכם שכן גם הגבר לא אמור לשלם על בחורה שהוא לא הולך לראות יותר בחיו אפילו אם ישאיר את הרושם כי הוא "קמצן", לצערי הנורמה מכריחה אותי לסנן את המשפט "אני אשלם" לאוויר ולשכוח לחלוטין שאני לא אמור לעשות רושם על מישהי שאני בכלל לא מעוניין בה 🙂

  4. לימור הגיב:

    עינתי,
    אני מבינה את הבחינה העקרונית, אדם קמצן בכסף= אדם קמצן ברגשת וכו', ומסכימה איתך בנושא, אבל אם את לא מעונינת בו, למי איכפת הנדיבות שלו? לא עדיף להיות הוגנים…
    אני לא רוצה לחשוב על נשים שההתנהלות שלהן- היא שהגבר ישלם עליהן לאורך כל תקופת ההיכרות, ומעבר לה…

    אתון,
    אני עוקבת אחרייך את תמיד מתוחכמת וליידי אמיתית 🙂
    אוהבת בחורים שאוהבים לקדוח:)

    הדיסוננס הקוגנטיבי הוא גם תוצאה של הבלבול הפמיניסטי, גברים ונשים הם שונים, וזה כל היופי שבזה (זה לא אומר שהזכויות צריכות להיות שונות- אבל זה לדיון אחר), אבל שוב, הלוואי שבפגישה אחת היינו מוצאים את אהבת חיינו, משום שלא כך הדבר, אני חושבת שאם הבנת שזה לא מה שאת מחפשת, תשלמי על עצמך…

  5. לימור הגיב:

    ליאורי,
    אני מסכימה עם דברייך, אבל כל עוד נמשיך "לשכוח" שאנו לא אמורים "לעשות רושם" על אדם שאנו לא מעוניינים בו, אני אמשיך להציע לשלם על עצמי, ובסוף הבחור ישלם על שנינו, למרות שלא נתראה יותר…

  6. 🙂
    ממה שאת כותבת, נראה שהתפיסה שלך היא שאם הוא "ישלם עלייך", את תשארי חייבת ואת לא רוצה להיות חייבת לאחד שאת לא רוצה שוב לפגוש.
    אולי אפשר לגשת לזה אחרת – שגם אם הוא משלם, את לא חייבת לו כלום?
    יש לי חברה שלימדה אותי שיעור חשוב. היא מאלה שיש להן בעל עשיר והן מסתובבות כל היום ומבזבזות את הכסף שהוא מרוויח. היא מרגישה עם זה מצוין ואין לה שום התחשבנויות בעניין. אני חושבת שיש כאן מה ללמוד.
    אני מקווה שאת יורדת לסוף דעתי ולא חושבת שאני מטיפה לך להפוך לפרזיטית. אלא, שליקום יש דרכים שונות להעביר אלינו שפע וכדאי להתחיל להתרגל לזה – שזה לא חייב לבוא רק דרך עבודה קשה, או רק דרך X או Y. העיקרון הוא להיפתח לקבלה.
    הוא רוצה לשלם? – ב-ב-ק-ש-ה.

  7. לימור הגיב:

    אני מקווה קודם כל שהחום ירד ואת מרגישה יותר טוב.
    אני משום מה מסתובבת כל היום ומבזבזת את הכסף שאני מרוויחה, אולי בעל עשיר זה מה שאני צריכה 🙂

    אני מבינה את כוונותיך, יצא לי לחשוב על זה בעבר, זו תפישה שקשה להפנים אותה, כשאנו מחונכים אחרת, ז"א לעבוד קשה, להיות עצמאית ולא תלויה, לא להרגיש חייבת וכו'.
    אותי מנחה ההגינות- אם זה אדם שאני לא מעוניינת בו, נראה שכך עליי לנהוג.
    ואם אני כן מעוניינת- עדיין יהיה לי קשה להסתכל על הדברים כפי שכתבת, ואולי אני צריכה ביחסים עימם ללמוד להיפתח יותר לקבלה…תודה שהעברת את השיעור הלאה:)

  8. 🙂 אני כל הזמן על גבול איזו שפעת, שממש אבל ממש לא מתאימה לסצינה הנוכחית.
    ובעניין של השיעור, מודה שגם אני הייתי צריכה אותו. אנחנו אכן נעולים בתוך קונספטים.
    אני חושבת שיש אמת חשובה בעצמאות,באי-תלות, בעבודה קשה, אבל חשוב גם לדעת לקבל אחרת מהיקום. זה לא חייב לבוא רק בדם ויזע (ודמעות).
    🙂

  9. efyska הגיב:

    איזה קטע מסריח זה, המאבק על מי ישלם…
    כאילו לא חסרים דברים להאבק עליהם…

  10. BoR|S הגיב:

    אני פשוט לא נוטה להתעקש, אך ברור שאעלה את ההצעה, אם אתקל בהתנגדות, לא אתחיל בויכוח מיותר וטפשי (נו באמת, זה לא שמישהו באמת שש להוציא יותר כסף ממה שהוא צריך), אלא אזרום עם האווירה. עם זאת, מראש אני מגיע לפגישה מנקודת הנחה שאני אשלם גם על עצמי וגם על הדייט, אף שאני דוגל בסלידה מנורמות חברתיות מקובלות דוגמת זו, לפעמים אין ברירה לזרום עם אותן נורמות.

    אררג, אני לא יכול לשמוע את המושג "דיסוננס קוגניטיבי" 😦

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s