אני: מה המוצא שלך?
הוא: זה משעשע. בימי בית הספר, בכל פעם שהיה צריך להביא מאכלי עדות או שנתבקשתי לספר מה מכינים אצלנו בבית, התשובה לכך הייתה שניצל. מצד האבא אנחנו שבעה דורות כאן, עוד מלפני העלייה הראשונה…. הראשונים עלו מבולגריה, הבת נישאה לפולני, בנה לתימניה, ההוא לרוסיה, וההיא שוב עם בולגרי…(סליחה שאיני זוכרת מי נישא למי, מתי ומדוע).
אני: ???
הוא: כל זה רק מצד האבא. עכשיו מצד האימא אנחנו ארבעה דורות…
אני: זה בסדר, לא צריך להמשיך, הבנתי את הנקודה!
הערות לעצמי:
לא כולם נולדו להורים עולים כמוך. אם אין לך חשק לשיעור היסטוריה בדייט- אל תשאלי שאלות שגם כך לא ישנו ויועילו בדבר.
כשבני גילי שעלו ארצה מתפלאים שאני נולדתי בה, אני לא מבינה מדוע, עד הרגע בו אני מופתעת שיש כאלה שהוריהם נולדו כאן. זה נראה שהם יותר מדיי זמן בארץ צעירה שכזו.
עם כל קיבוץ הגלויות במשפחתו – רק בשניצל הוא מתגאה. אבוי!
רחוב צדדי: לימור צריקר 
עוד שואלים על עדות היום?
אף פעם לא הבנתי את השאלה הזו… למה את שואלת אותה בעצם? מה את מקווה להשיג בדיוק?
ובאמת, אם יש לך שניצל, מה יכול להיות לך יותר טוב להתגאות בו?
לי אין שניצל על כן אני מתגאה עד אין קץ ב"פודינג לחם וחמאה". זה מה יש ועם זה ננצח.
אני האמת אוהבת לענות על השאלה הזאת, כי התשובה שלי מורכבת כנראה כמו של הבחור. אני חוזרת עוד לתקופת מלחמת העולם הראשונה שאבא של סבתא שלי לחם בצד הרוסים, נפצע ואז במקום שעמידו אותו על החזית (כמו שאר הפצועים) כדי שהגרמנים ירססו קודם את הפצועים ורק אח"כ יגיעו לחזקים יותר, הוא החליט להסגיר את עצמו לגרמנים ולקבל מקלט בגרמניה. רוסי יהודי שמקבל מקלט בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. גאוני, נכון?
כן, וזה רק האבא של הסבתא, לשאר הקדמונים יש סיפורים לא פחות מורכבים.
אני אוהבת לענות על שאלה כזו כי אני יכולה להוציא מזה תשובה מעניינת קלות. אבל אם לא בתור סיפור משעשע אני לא רואה טעם בדיוני מוצא ומאיפה ההורים שלך. למי כבר אכפת מכאלה דברים?
אני גם מצטרף לאוהבים לענות על השאלה – אל תשאלו איזה חגיגה הייתה כשהכנתי עבודת שורשים. מצד אבא שלי דור תשיעי בארץ, מצד אימא שלי אנחנו יודעים לקשר את המשפחה עד לבית דוד המלך – ככה שהתשובה שלי שחצנית – כנראה שחצנית מדי 🙂
פחחח.
מצחיק.
ששואלים אותי מה המוצא שלי, אני אומר, רוסי, ההורים שלי באו מרוסיה. ואז כולם מתפלאים – מה אתה אומר, אתה בכלל לא נראה רוסי!
יאיר וחגית,
אני שואלת מתוך סקרנות ודווקא אני אוהבת לשמוע על היסטוריה משפחתית. לפעמים הסיפורים מרתקים, כל עוד זה לא מסתכם במי נישא למי.
תום,
שניצל קיים אצל כולם. מה בדיוק מקור הגאווה כאן. ותסלח לי, גם פודינג לחם וחמאה לא משהו, אלא אם כן יש לכם גירסה סודית ומנצחת.
מק,
לפחות אצלך זה מעניין, את יכולה להתחרות איתו למרות שנראה לי שבשלב זה טל הוא המנצח. לסדר לך דייט איתו?
😉
אלמה,
אני גם לא רואה טעם בדיוני מוצא, כמו שרשמתי זה ממש לא משנה לי מאיפה המשפחה שלו עלתה. זה נשאל רק לצורך הסיפורים שעולים.
טל,
כמו שרשמתי למק, כרגע אתה המנצח! עד לבית דוד המלך. אני מקווה אבל שלא סיפרת הכל בדייט הראשון 🙂 זו לא תשובה שחצנית כל עוד אתה לא עונה בשחצנות ומרגיש בעלות על מדינתנו הקטנה, כפי שייתכן שאתה, טיפונת מרגיש!
יהונתן,
לאן הם משייכים אותך, אז? וכשאני חושבת על זה, אכן את הדור השני של העולים מרוסיה קשה לזהות.
הייתי מראה לך את המתכון המנצח, אבל גם את בטח לא היית יודעת להעריך אותו.
מה אתם מבינים?
את יודעת, זו שאלה טובה.
לא חושב שמשייכים לאנשהו כמו שפשוט לא חושבים שאני ממוצא רוסי.
(אצלנו גם יש סיפור משפחתי יפה, אבל את זה אני שומר רק לדייט שלישי!)
תום,
כשמתרגלים למאכלים מורכבים וטעימים, לא קל להסתפק בפודינג לחם, עם כל הכבוד והערכה שאגייס למתכון המנצח 🙂
יהונתן,
כיוון שאנשים לרוב נוהגים לשאול בלי לשייך, אני שואלת בחזרה- מה אתם חושבים? ואז אני מקבלת תשובות מעניינות. בדייט שלישי כבר מותר לספר 😛
אח, לימור לימור.
כשתנסי לא תביני איך הגעת עד הלום בלי הפודניג המופלא מהלחם היבש.
אפשר לומר את זה על דברים רבים, במקרה שלי
אני גם אוהבת לענות על השאלה הזו, אני מדרום אמריקה אז תמיד מתלהבים מזה. בלי קשר, אני אוהבת לשמוע סיפורים של אחרים. כל החברים שהיו לי, הייתי שואלת אותם ואת ההורים שלהם איך הם הכירו, זה תמיד סיפורים רומנטיים ויפים של פעם.. בלי קשר, כשזה קשר רציני עדיף מזרחיים מהסיבה הפשוטה שלרוב תהייה שם סבתא/אמא שיודעת לבשל מעולה
🙂
זה בדיוק מה שניסיתי להסביר לתום שמתגאה בפודיניג לחם 😛
יום יבוא, לימור, יום יבוא. את תסיימי את הפודניג, תבקשי עוד ואז תלכי לקנות כובע ותאכלי גם אותו. את תראי.
ולא תהיי הראשונה.
גאווה לעדות המערב, או מזרח אירופה, למעשה. בערך. סיפור ארוך שהתחיל בסבא של סבא שערק מצבא הצאר.
נחיה ונראה 😀
יש שניצל ויש שניצל וינאי.
ולגבי אוכל של מזרחים-בצק ומים 🙂
סלח לי שאני לא מעורה בסוגים השונים של השניצל 🙂
ואם ניכנס לדיוון בנושא אוכל עדתי ובטח כשמדובר בספרד מול אשכנז- שמורכבים מכל כך הרבה קבוצות, לא ניצא מזה עם איזו מסקנה או הסכמה- בכל זאת על טעם ועל ריח…
טוב אז אם כבר נפתחנו,אז אף פעם לא אכלתי פודינג לחם ולא נראה לי שזה יקרה בעתיד הקרוב ו/או הרחוק 🙂
כמוך כמוני 🙂
חברות, זה בסדר. זה באמת בסדר. גם אני הייתי שם פעם, גם אני אמרתי "עוד פעם סבתא, באמת? שוב? זה לחם, זה לא קינוח, אפילו שמסתובבים שם כמה צימוקים. תפנימי, סבתא, תפנימי, תתקדמי. אני מבין שזה מה שהיה לכם פעם, אבל היום יש עוד." ועוד כיוצ"ב, אבל כמו שאמרו הקופים "now I'm a believer", יום ובוא, אם יתמזל מזלכן, תהיו גם.
תום,למרות השם הנשי משהו,אני חבר ולא חברה.
דבר שני:ל ח ם- ז ה- ל א -ק י נ ו ח.
פודינג דוקא כן.
זה היה פיפטי פיפטי, טעות שלי – התנצלותי הכנה.
ולא, לחם זה לא קינוח, זה הבסיס לקינוח. בקרוב המתכון.
ייאלה!!! מה זה מתכוון- מה אנחנו אמורים להכין? שסבתא שלך תזמין אותנו, ואנחנו נחווה את דעתינו הכנה 😛
אני אשלח לה לינק, מכאן ההחלטה אם להזמין או לא תהיה שלה.
מקסימום, שהפודינג שלי לא נופל משלה, אם יכול הנחתום להעיד על עיסתו.
יאללה לימור קבענו.
הולכים לסבתא של תום,ולו רק לראות אותך מביאה אשה מבוגרת לידי דמעות בזמן שאת משמיצה את האוכל שלה 🙂
תום-אין בעיה. זה קורה הרבה יותר ממה שאתה חושב.
אני מנומסת ולא משמיצה (באופן פרטני כמובן) כל עוד לא משמיצים את האוכל שאני מכינה…לא נראה לי בריא להתעסק עם סבתות ועוד ממזרח אירופה. בולעים בשקט ואת חוות הדעת הכנה מעבירים לנכד 🙂
קרוב לודאי שאת צודקת.
וחוץ מזה אם יש משהו שסבתות ממזרח אירופה טובות בו (מניסיון)זה לגרום רגשות אשמה.
מעבר לכך שהסיפור קיבל תפנית של כיפה אדומה (הולכים לבקר את סבתא)יש לי הרגשה שכשהתחלת לכתוב את הבלוג,לא חשבת שזה עגיע לדיון פודינג לחם בעד או נגד 🙂
אני לא חושב שיש כאן דיון של בעד או נגד. יש בעד או בורות, אבל ניישב את זה בסוף.
אם כי, חשוב להדגיש, אם נלך מספיק רחוק נגיע למזרח אירופה אבל סבתא נולדה בדרום אפריקה, לא עלינו. השפעות קולינריות מהמטבח הבריטי אימפריאליסטי. לא להיט, אבל יש כמה יציאות.
גפילטע פיש דרום אפריקאי.
ממ..נשמע מענין.
לירון, כבר היו כאן בעבר דיונים שקיבלו תפנית מפתיעה או מעניינת. זה הכייף 🙂
והנה תום החזיר לדיון "המקורי"- שוב היסטוריה משפחתית והגענו בסוף לדרום אפריקה ולהשפעה של השלטון הבריטי 8)
אני לא מתפלאת שבכל מיני מסגרות מאמצים את ערב/ מפגש מאכלי עדות לעיתים תכופות- עם הנאמנות וההגנה המופגנות כאן. הסבתא בטוח גאה!
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%92_%D7%9C%D7%97%D7%9D
שיהיה לך מושג בפני מה את עומדת 👿
הגירסא שלנו קצת יותר מתוחכמת, אבל כן, זה הרעיון.
טוב,אפילו אתה צריך להודות שזה מרתיע ונראה כמו משהו שנותנים בתור משימה בהישרדות.
באמת?
אני מסכים שזה לא מראה מלבב, אבל אני חושב שאנחנו נסחפים קצת יותר מדי בהשמצות המטבח האנגלו-סכסי.
בסוף החודש אני עובר דירה, אחרי זה נעשה הדגמה.
בתור אחד שהרקע שלו הוא חצי מזרח אירופאי וחצי גרמני
גם לי יש הרבה מאכלים שויזואליות זה לא הצד החזק שלהם.
לגבי המעבר-תחכה שהכל יהיה סגור לפני שאתה מתחיל לבשל
שלא תהיה להם עילה לפנות אותך.
אני מתבצר בפנים, נראה אותם מנסים.
ואם זה לא יעזור תמיד תוכל לזרוק עליהם פודינג לחם.
אם זה לא יבריח אותם אז אני לא יודע מה כן.
אני אמתין להדגמה, למרות שאיני מבינה איך זה מתקשר למעבר הדירה. עד כדי כך גברים לא מסוגלים לבצע שני דברים במקביל, כולה קינוח בקטנה 😉
אבל המיקום, לימור, המיקום.
כנראה הדירה קרובה לאיכילוב 🙂
אוי, אתם התל אביבים והבועה שלכם.
יש עוד ערים, עוד בתי חולים.
אם כי הכי קרוב אלי הוא אכן איכילוב.
יש שמועה,לא מבוססת אומנם,שפודינג לחם הוא אחד הגורמים לשפעת החזירים 👿
אני חושב שמאוד יפה בצידי איך כל כך הרבה זמן אני בוגר ונותן לך לומר את המילה האחרונה.
🙂
האמת שכן.
מעצבנים הטיפוסים האלה שחיבים לומר את המילה האחרונה.
ילדים, לא לריב. תיהיו ג'נטלמנים ותנו לבחורה שהיא במקרה בעלת הבלוג לומר את המילה האחרונה 😛
בסדר.
כן, אין בעיה.