אימאל'ה שערה לבנה!

צלצול הטלפון מעיר אותי מוקדם מהמתוכנן, על הקו, חברה. בלי ברכת שלום היא מיד פונה לעיקר, 'לא תאמיני צמחה לי שערה לבנה'. אני נחרדת, אך משיבה לה בנונשלנטיות 'לא נורא כולה שערה לבנה אחת' , תוך שאני קמה מיד למראה לבחון אם חלילה לא צצה לה שערה כזו אצלי.
 'מה אני עושה?' היא שואלת ואני מסבירה לה שמוטב תחילה שתירגע אם אינה רוצה להקדים בכמה שנים טובות גם את הקמט הראשון, תוך שאני תוהה מה יותר נורא, גילוי השערה הלבנה הראשונה או גילוי הקמט הראשון? ואיך בכלל נעשים מוכנים אליהם? הרי הם יצוצו במוקדם ועדיף במאוחר, ואני יכולה לחלום שלעולם לא.
הרי שני אלו תלויים במרכיבים כה רבים: גנטיקה צועדת בראשם, ואחריה תזונה, בעיקר שתיית מים, חשיפה מבוקרת לשמש, הימנעות מעישון, תכיפות ביקורים אצל קוסמטיקאית והוצאות לא מעטות על כל מיני קרמים ותכשירים. אפשר למזער, לעכב, לטשטש, אבל אי אפשר להימנע מהם.
ומה עושים כשמדובר בשערה אחת או אפילו שערות בודדות? להיעזר בחינה/ שטיפה/ צביעה ולהרוס את השיער? לגזור קרוב לשורש? לאמץ סטייל אינדירה? גם ככה תוך פחות מחודש נוכל להבחין בשורשים. אין אפשרויות רבות, ותלישה נראית לי פעולה כואבת ומיותרת מדי. אצלנו בכלל מאמינה שבמקום בו תלשת שערה לבנה אחת, יצמחו עוד עשר לבנות אחרות. לא יודעת מה הבסיס, אני בכל מקרה לא הייתי לוקחת את הסיכון. אין לי מושג מה עושים, אבל היי, לפחות תיהיה לנו תעסוקה באותם ימים לבנים (ויה ולווט).
הכי מעצבנים הם הגברים, לא מזמן הערתי לבחור בערך בגילי שצצו לו כמה שערות לבנות, 'מה את רוצה? זה סקסי' , הייתה תגובתו, סקסי? איך זה שגברים לוקחים את כל סממני ההזדקנות הזו יותר בקלות? אולי הם טובים יותר בהסתרת ההיסטריה המבעבעת בפנים.
 ואל תאמרו ש'כל קמט וכל שערה לבנה הרווחתי ביושר'- אני לא מוכנה להרוויח אותם ביושר, אם הם יופיעו, זה יהיה מעשה מאוד נבזי מצידם!