זוכרים איך בתיכון תמיד הייתה החבורה שמארגנת את ה"עצומות", על דחיית בחינה (שגם להבאה הם לא ילמדו), על שאירע בטיול השנתי, על התנאים בכיתה או על איזה מורה שלא יודע ללמד.
אותי זה תמיד שעשע, במיוחד העצומות על הבחינות. בהיותי תלמידה טובה, הם היו דואגים להחתים אותי ולאחר מכן, הייתי רואה איך הפכתי לכלי שיווק בידם, "אפילו לימור חתמה".
תמיד היו את אלה שסירבו לחתום, שחלילה המורים לא יראו את שמם מתנוסס ברשימה, ואת אלה שיצאו נגד העצומות, ומשתפי הפעולה שדאגו ללחוץ ולשכנע את כולם.
כש"עצומות" מסוג זה צצו בתואר הראשון (על המזכירות, על המרצים, על התנאים) יכולתי להבין שהרי ימי התיכון לא היו כה רחוקים.
אבל כשרק שבועיים חלפו מאז התחלתי את התואר השני, ואנשים בעשור הרביעי והחמישי לחייהם, חלקם מנהלים בכירים, מתחילים "לשדל" את כולם לחתום, נראה שיש דברים שאף פעם לא ישתנו. בדיוק אותם טיפוסים מהתיכון, רק עם תוספת של עשרות שנים…
תגובות אחרונות
דני על אימאל'ה שערה לבנה! סתם_אחד על אוסף העגילים הבודדים אתרי הכרויות על אז להביא לו את המספר שלך? אתון עיוורת על אוסף העגילים הבודדים אתון עיוורת על אוסף העגילים הבודדים
רחוב צדדי: לימור צריקר 
למה שזה ישתנה מהתיכון? אם הם חשבו שזה יעבוד בגיל 17 למה שזה לא יעבוד בגיל 27 או 37? בייחוד כאשר כל שני וחמישי יש איזו עצומה בקנה מידה לאומי למען ניצולי שואה, החיילים החטופים, מצב הכבישים, מצב הנהגים, דולפינים שנתפסים ברשתות של דייגים לא מתחשבים בים הסיני, המדיניות של עיריית ראשל"צ כלפי חתולי רחוב, המדיניות של חתולי רחוב כלפי עכברי רחוב, שכר הלימוד הגבוה, משכורת השכירים הבכירים הגבוהה, פעילות כוחות הבטחון בשטחים, אי הפעילות של כוחות הבטחון בשטחים, אפשרויות ההעסקה של בכירים שהורשעו בעבירות מין, משכורות המורים, המחירים של מוצרי צריכה בסיסיים, המצב בשדרות, המצב בישראל, משתמטים משירות צבאי ואלה רק העצומות שרצות במיילים החודש!
אנחנו עם של סטיקרים, עצומות ועוד כמה דברים. זה מתחיל בתיכון וממשיך עד לבית אבות: וויר דיע אעלטע מענשן אינן דיזער אלעטרהאוזע וולען זי איינע צוועיי אקסטרע לוקשען אין שבעס אסען!! (בתרגום חופשי: "אנחנו האנשים שגרים בבית האבות רוצים עוד שתי איטריות בארוחת השבת!!!")
וואו…
זהו, שזה לא עבד בתיכון, ומרבית הסיכויים שזה לא יעבוד גם הפעם, פשוט נהנים לחזור ולארגן עצומות כאלה…
"המדיניות של חתולי רחוב כלפי עכברי רחוב" 🙂
זה אקט שנועד לעשות קצת רעש ולעורר מודעות לצד פורקן ושיחרור לחצים. אפילו אני פעם "חטאתי" בעצומה 🙂
http://www.amirdotan.com/the-right-to-flash
לפני מספר שבועות הוכרז שהתמיכה לעברית אותה דרשנו תיושם בגרסה הבאה של פלאש. אני ממש לא חושב שלעצומה הזאת היה קשר ישיר או חצי עקיף, אבל היא הפכה למקור מידע בנושא שלא ממש דובר עליו מחוץ לישראל לדעתי ושמה את הנושא על המפה האינטרנטית (והפרחים לגוגל).
אני חושב שהמניע מאחורי עצומה הוא לא פחות ליידע את האנשים שמחתימים מאשר לצפות שמי שיקבל ערימת ניירות עם חמשת אלפים פלוס חתימות יחליט על שינוי מדיניות, הקצבת משאבים או מה שלא דורשים ממנו.
מגיע לכם מזל טוב 🙂
ברור שיש עצומות שגם משפיעות על מקבלי ההחלטות, אבל לרוב לא עצומות מהסוג שכתבתי עליו…אני לא יוזמת עצומות רק מצטרפת לקיימות.
עזבי ליזום. כאב ראש 🙂 יותר פשוט לשרבט את השם על חתיכת נייר שדוחפים לך ואחרי חמש דקות לשכוח מזה.
האמת שמעולם לא האמנתי בעצומות ולכן גם לא חתמתי עליהן.
האם מישהו יכול להביא דוגמה לעצומה כלשהיא שעבדה?
אני לא מכיר דוגמה כזו.
בצבא דרך אגב זה נקרא אפקט התגיות, אפילו אלופי משנה שבאים לקורס מחט"ים בפו"ם (ועונדים תגיות) שוכחים כי הם קצינים בכירים בצה"ל ומתחילים להתנהג כחיילים 🙂 – זה מה שהמילואים עשו לי, החזירו אותי לתקופת הצבא.
הארי,
יש עצומות שהצליחו, כמו העצומה נגד מכירת הפרוות בקסטרו, או היום ניתן לקחת לדוגמה את "לנשום נקי", שמעוררים את המודעות בעניין איסור העישון במקומות ציבוריים, והצליחו לקדם את הנושא די בהצלחה.
ליאורי,
כן, אה…משהו בכלל מתרחש כשעוטים מדים, ולא משנה מי 🙂
🙂 אכן כך, אבל אני חייב לציין שהיה כיף
אני לא מאמין גדול בכוחן של עצומות, אבל הצחיק אותי השימוש שעשו בכך בתיכון בתור "כלי שיווק" לעצומה. זה כמו שהיום בשלל העצומות וההסכמים והרעיונות שצצים פה חדשות לבקרים ניתן למצוא שמות מפתח אשר מפתים אותנו לחתום מכיוון שאנחנו מעריכים ומזדהים עם פועלם של אתם חותמים ששמם מוצג באותיות קידוש לבנה.