מכתב לאהוב יקר

אם הכל ילך כמתוכנן, אתה הרי יודע שבעוד X זמן אנו ניפגש ונצחק על הכל.
אבל עד אז, תדע אהובי, שאתמול בלילה הייתי בדייט, ובדרך חזרה, בחושך המוחלט כשרק פנסים מאירים את הכבישים באור מלאכותי, ירדה לי דמעה, ומוססה במקצת את המייקאפ יחד עם העיפרון השחור שזלג והשאיר סימנים על הלחי.
שוב התארגנתי והתגנדרתי, ואתה, אתה לא הופעת לדייט. זה היה מישהו אחר. קצת כעסתי בהתחלה אחר כך התאכזבתי. חשבתי כמו בפעמים הקודמות, שאולי הגיע הזמן שניפגש. הגיעה העת שתופיע לדייט הראשון שלנו. אפילו המיקום היה מצויין, בין המסעדות המועדפות עליי, וגם התיזמון, מה רע בחגיגת יום שנה במאי? זה יכול ליפול על ל"ג בעומר, יום שמחה ואהבה (כמו האחרון שבו חגגתי שנתיים לבלוג שלי).
ניסיתי לבדוק היטב שזה לא אתה, ולתת הזדמנות, אתה בטח יודע איך זה. בסוף הבנתי שזה מישהו אחר שגם מצידו מנסה לבחון אם אני היא אהובתו. סיימתי עם זה לא זה המוכר והטוב, ועם הרייקנות בדרך חזרה תהיתי אם גם אתה חוזר עכשיו מדייט לא משהו, ואולי דווקא שפר מזלך לאיזה סטוץ מוצלח, ואולי אתה נימצא כעת עם בת הזוג שלך שבעוד X זמן תהפוך לאקסית לא מתולוגית (ככה החלטתי).
הבטתי לשמים השחורים והתחשק לי רק להסיר כבר את האיפור והבגדים וללכת לישון. עם המנורות שמאירות-לא-מאירות את הכביש וכמעט ולא את המחשבות, הסתקרנתי אם גם בראשך חולפות אותן תהיות, או שזה קטע של בחורות שמנתחות כל דבר. אני אפילו לא יודעת אם אני חסרה לך כמו שאתה חסר לי. לשתף אותך בחוויות שעברתי במהלך היום, לחלוק איתך את החלומות והפחדים שלי, אם חסר לך החיבוק החם, הליטוף, המגע, הקרבה, לחוות, לאהוב ולהרגיע שיהיה בסדר.
כשהעולם נראה כה קסום עם ההרים, המפלים, הפרחים, הארכיטקטורה, הנעימות- ברור שהיקום הזה גם דאג לסדר לנו מי שיאהב אותנו כפי שאנו. מי שיראה בדיוק את כל הדברים הטובים שקיימים רק בנו.
אני שבדרך כלל דיי סולדת מכל הטררם של החתונות, יוצא לי בהתרגשות בחתונות של אחרים לראות את עצמי שם עם אדם לא ידוע. אחרי שההתרגשות מתפוגגת אני ניזכרת שלא לזה אני מייחלת, אהבה, כפי שאני רואה אותה לא תלויה באישור הרבנות, הכנסיה, החברה, דת ומנהג כזה או אחר. אולי רק בשביל הרישמיות. אהבה לא תלויה בדבר.
לא יודעת מי אתה אהובי, ואיך אתה נראה, גבוה או נמוך, בלונדיני או ברונטי, עיניים כהות או בהירות, במה אתה עוסק, מה מעניין אותך ומה מרגיז אותך. לא יודעת אם אתה נימצא רחוק ואולי כמו שאומרים מתחת לאפי ואיני מבחינה בך עדיין. אף פעם לא הייתה לי הגדרה ברורה לכך.
אתמול שחזרתי התקשתי לקבל שלא הופעת שוב. כמה מפגשים כאלה ואחרים אצטרך לעבור עד שX זמן יחלוף? עייפתי מעולם הדייטינג המטורף, מפגישות, מהצגה עצמית, מלהתחיל את זה ומלהתאכזב כל פעם מחדש. אבל אני לא פשרנית ועקשנית מאוד, אתה עוד תכיר את התכונה הזו שלי, אני התעקש עד שאתה תופיע.
אולי גם לך נימאס אבל אם אני עדיין מחזיקה עצמי, אל תרים ידיים אתה. תמשיך לצאת לדייטים מהאינטרנט, מהעבודה, מהלימודים, תיצא עם מי שיסדרו החברים, השכנים, הסבתא – אומרים שאי אפשר לדעת מניין תבוא.
עכשיו כשאני סוגרת את המכתב, אתה יכול להבטיח לי רק עוד דבר אחד?
אתה יכול להבטיח לי שלדייט הבא תבוא אתה?

פוסט זה פורסם בקטגוריה זוג וזוגיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מכתב לאהוב יקר

  1. BoR|S הגיב:

    כאשר מחפשים בכל אחד את האידיאל שעליו חושבים בסתר, בדר"כ פוסלים את כולם.

  2. macphista הגיב:

    למה אידיאל? זה לא שלימור רשמה כאן רשימת מלאי של מה היא רוצה, היא פשוט רוצה את ה"אחד", אבל היא עוד לא יודעת מי הוא ומה הוא.
    בכל מקרה לימור, אני איתך.

  3. BoR|S הגיב:

    macphista, האחד, או במקרה שלי, נניח, האחת, לא באמת קיימים. הם הופכים לכאלה עם הזמן והתעצמות הקשר, אבל הם פשוט לא יכולים להתקיים מראש.

  4. לימור הגיב:

    לבוריס ומק,

    אני לא מחפשת איזשהו אידיאל, יש תכונות בסיסיות שאני חושבת שלכולם יש, ואני לא חושבת שיש דבר כזה 'אחד', יש כמה שיכולים להתאים אבל אני (צנועה שכמותי)אסתפק באחד שיהיה ה'אחד' 🙂

  5. גיא הגיב:

    בוריס – הרשה לי בבקשה לחלוק עליך.
    בהחלט יש דבר כזה – האחד/אחת. לשמחתי אני גם חזרתי להאמין בזה, אחרי שמצאתי שקל יותר לא להאמין, בגלל חוסר היכולת למצוא אותה. אבל מצאתי. וידעתי את זה כבר בדייט השלישי שלנו (הבוקר בדיוק דיברנו על זה).
    נכון – היתה עוד איזה פרידונת בדרך, אבל זה רק הוציא אותנו יותר מחוזקים ואוהבים.

    וזה לא קשור לרשימת "מלאי" זה כן קשור לדברים שחשובים לך באופי של הבחורה שאתה יוצא איתה. אין מה לעשות – לכולנו יש דברים חשובים יותר או פחות שאנחנו מחפשים בבן/בת-זוג פוטנציאליים. ואת הדברים האלה בדר"כ (בהחלט לא תמיד) אפשר לראות די בהתחלת הקשר, ולפני שהוא "מתעצם".

    לימור – מה שכן – אהבתי את הכנות המרגשת בפוסט הזה. זה כל כך נכון. אנחנו באמת לא יודעים מאיפה אהובינו מגיעים. אנחנו לא יודעים מראש איך הם נראים ואיפה נפגוש אותם. מה שכן – אל תרימי ידיים. זה יקרה בסופו של דבר.

    (וד"א – עוד אימרה שאני ממש לא מתחבר אליה: "כשמפסיקים לחפש – זה מגיע". זה ממש לא נכון. אם מפסיקים לחפש שום דבר לא מגיע).

  6. לימור הגיב:

    גיא,
    תודה. אני גם מאמינה שכמו כל דבר אחר בחיים -צריך להתמיד, לחפש ולנסות כדי שזה יקרה. לא מרימה ידיים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s