פגישת מחזור

בחודש האחרון, פנו אליי שלוש חברות בשאלה, 'נו מה קורה עם פגישת המחזור לשכבה שלנו?' בעודי מביטה לעברן בתימהון, הן מיד ענו בחזרה, 'אבל את תמיד היית בעניינים, את צריכה לדעת' .ויותר גרוע, 'אולי תבדקי מה קורה?'
אז זהו שהן שכחו שהייתי וזה היה כמעט לפני עשור. בתקופת התיכון , אכן הייתי מאוד מעורבת בין אם לכתוב בעיתון בית ספר, לשיר או להקריא קטעים בטקסים, להשתתף בפאנלים בין יהודים לערבים או עולים לוותיקים. תמיד הייתי מתנדבת או המורים היו מנדבים אותי בלי לשאול. אבל רבאק זה היה כה מזמן, וחברותיי עוד מתפלאות מדוע השאלה הזו מוזרה בעייני.
ב1999 בהיותי בכיתה י"א, בית הספר חגג עשור ובמקום לערוך פגישה של המחזור הראשון, חסכו וערכו מפגש של עשרת המחזורים, כשהאחרונים סיימו רק לפני שנה והגיעו כחיילים. מכאן נובעת ההנחה שכנראה שוב בימים אלו בית הספר צריך לחגוג 20 שנה.
במפגש הקודם נכחתי כי הייתי צריכה לסקר את זה לעיתון בית הספר, וזה נראה לי כה מרגש ומלהיב. את כתבת השער שלי תפסה הכלה שהגיעה למפגש לפני החתונה וכל המורים היו סביבה, כאילו זוכרים היטב מי היא.
אבל היום, למי מתחשק פגישה כזו? יוצא לי מדיי פעם להיתקל בחבריי לשכבה, אין לנו על מה לשוחח, ורובם גם לא בדיוק מעניינים אותי, מלבד כמה בודדים, ואלה שהם חבריי עד היום.
אני לא אומרת שלא אתייצב אם אקבל הזמנה למפגש הזה, למרות שאיני יודעת מה כבר יכול להיות מעניין באנשים שאיני זוכרת. לזאת יש שלושה ילדים, הוא נורא שמן, וההיא חזרה בתשובה, וההוא יצא מהארון, אז? לא משהו שהרשתות החברתיות לא מספקות, בין אם תרצו במידע הזה או לא. דווקא, את החבר'ה מתקופת השירות הצבאי הייתי שמחה לפגוש יותר.
מעניין כמה נפוץ היום לארגן מפגשים כאלו? בסדרות טלוויזיה, לרוב מציגים את זה כטראומה לגיבור שמקבל את ההזמנה, ובסוף הולך ומגלה שלכולם החיים לא מושלמים, או שהם נזכרים באהוב/ת ליבם שהתכערו במשך השנים.
אני רק בהלם שכבר חלף כמעט עשור!

פוסט זה פורסם בקטגוריה חבריה, לימודים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על פגישת מחזור

  1. אורן הגיב:

    בדיוק ביום שישי התקיים מפגש מחזור של החבר'ה מהאוניברסיטה (שתי חברות נפגשו במקרה ברחוב, אחרי 5 שנים, ישבו לקפה והחליטו להרים משהו קצת יותר גדול). היה נחמד מאוד (כלומר לזו יש 3 ילדים, זה חזר בתשובה וההוא יצא מהארון). באמת היה נחמד.

  2. לימור הגיב:

    נחמד, ציפיתי יותר שבמקום "לזו יש 3 ילדים, זה חזר בתשובה וההוא יצא מהארון" תכתוב- מלבד 5 אף אחד לא עוסק במקצוע שלמדנו, המצטיין משתכר הכי פחות, והסילבוס נותר אותו סילבוס 🙂

  3. CrazyVet הגיב:

    גם אני סוגרת עכשיו עשור לסוף הלימודים. אין לי מושג מה התכנון, אם בכלל יש כזה. רק מלהיזכר בפגישה האקראית עם ההיא מהתיכון בביקור האחרון שלי אני מתחלחלת מהרעיון של לפגוש את כל (או חלק) בני המחזור שלי מעביר צמרמורת בגבי. לא טרחתי ללמוד את השמות שלהם אז, למה שיעניין אותי מה קורה איתם עכשיו (ולא, הם לא חברים שלי בפייסבוק, וגם לא יהיו). מה הטעם?

  4. לימור הגיב:

    צודקת, מי שלא היה מעניין אז- וודאי לא יעניין אותנו גם היום!

  5. BoR|S הגיב:

    חלק ניכר מן השכבה שלי אני בין כה וכה רואה על בסיס יום-יומי בטכניון, ככה שמאוד קשה לי להאמין שמישהו אי פעם ירצה להרים מפגש שכזה. בנוסף ולמרבה צערי, לפחות עבור הכתה שלי, יש לנו פגישת מחזור כל שנה, בבית העלמין הצבאי.

    אני יודע שהעירייה שלי ארגנה בשנה שעברה סוג של מפגש בוגרים מהרבה מחזורים שונים. אין לי באמת מושג איך זה היה, מכיוון שלא למדתי בעיר שאני גר בה. אני מעריך שהרבה יותר קשה לארגן אירועים כאלה כיום, כאשר תרבות האינסטנט מונעת מאיתנו לאבד קשר עם אנשים באמצעות הרשתות החברתיות וכו'.

  6. לימור הגיב:

    עצוב המפגש עם הכיתה.
    כן, יש כאלה שקשה "לאבד" אותם, אם תרצה או לא 🙂

  7. BoR|S הגיב:

    זאת בדיוק הסיבה שאני לא מתלהב וגם לא ממש משתמש ברשתות חברתיות למיניהן (חטאתי בכך בעבר, ועודני חוטא בלינקדאין, אבל היא מאוד low traffic ולפיכך אין הדבר מפריע לי) – אני לא נוטה לאבד קשר עם אנשים שאני לא רוצה לאבד איתם את הקשר, ואפשר לומר שהטלפון הסלולרי שלי הפך לרשת החברתית שלי והאנשים שהייתי רוצה לפגוש בפגישת המחזור, אני פוגש על בסיס כמעט קבוע בין כה וכה.

  8. efyska הגיב:

    אני חושבת שבזכות הטכנולוגיות החדשות – אינטרנט פייסבוק מייל ובלוגים כל הקונספט הזה של פגישת מחזור איבד משהו מהחדשנות שלו. בעצם, מי שמעניין אותנו ואנחנו מעניינים אותו – כבר יצר איתנו קשר מזמן וזה אחלה. לא?

  9. kruvit הגיב:

    פגישת מחזור תמיד נראה לי כמו רעיון כל כך מיותר… בביה"ס שלמדתי בו, יום הזכרון הוא טקס של "פגישת מחזור" קטנה, ואני נמנעת מלהגיע לשם.
    מי שאני אוהבת נמצא בחיי. מי שלא, לא היה שם ולא יהיה כנראה, אלא אם נפגש בנסיבות מלהיבות במיוחד…

  10. לימור הגיב:

    בוריס,
    לא לאבד אותם זה לא רק בעזרת רשת חברתית כזו או אחרת- תמיד יהיה מישהו שיספר לך מה קורה איתם, או שתפגוש אותם בכל מיני אירועים!

    אפרת,
    יש כאלה שלא מצליחים לאתרם גם אם מאוד רוצים, ויש כאלה שמאתרים אותנו מבלי שנרצה 🙂 אבל לפחות בידינו להחליט למי לאשר את החברות.

    כרובית,
    אצלנו נהוג ביום הזיכרון להזמין את שני המחזורים האחרונים- החיילים. גם אני נמנעתי מהלגיע.

  11. אלמה הגיב:

    כיוון שאני לא גרה בעיר שבה למדתי, לא יוצא לי לפגוש אנשים מהמחזור שלי סתם ככה. וטוב שכך, אם הייתי רוצה הייתי שומרת איתם על קשר. כל הרעיון של פגישת מחזור נראה לי מעיק יותר מהכל.
    אבל אני אנטיפתית ידועה ואפילו לא נמצאת בפייסבוק.

  12. לימור הגיב:

    נראה לי שהרוב תומכים בדעה שזה מעיק ומיותר, אני צריכה לומר את זה לחברותיי בפעם הבאה שהן מעלות את הנושא, ונראה לי שבית הספר בו למדתי הבין את זה כבר לבד, אחרת ההזמנות היו צריכות כבר להגיע.
    אנטיפתית? לא עושה רושם כזה 🙂

  13. hagintlv הגיב:

    ולי היתה (סוג של) פגישת מחזור השבוע עם מישהו שהיה איתי בצבא, וזה היה לפני 20 שנה. הוא איתר אותי בפייסבוק, התקשר אליי ונפגשנו לקפה אתמול. צחקנו על זה שלמרות שעברו 20 שנה, לא דיברנו ןלא התראינו ואפילו לא היינו בקשר דרך א/נשים שמכירים אותנו וכדו', עדיין היה נדמה שאנחנו נפגשים כל יום… מוזר. ועולמנו שונה לגמרי. נסתרות הן הדרכים :mrgreen:

    לפגישת מחזור אמיתית לא הייתי מטריחה את עצמי… אין לי ענין, ומי שמעניין אותי אני ממילא בקשר איתו/ה

  14. לימור הגיב:

    וואו 20 שנה! פגישות כאלה יכולות להיות חביבות.
    זה די מדהים, כי יש גם אנשים שתפגשי בפעם הראשונה והתחושה היא שאת מכירה אותם כל החיים, יותר מאנשים שאת בקשר כמעט יומיומי. וכמו שאת כתבת, כאלה שלא מתראים איתם, אבל נדמה שתמיד מלווים אותנו, נסתרות לחלוטין הדרכים…

  15. תום הגיב:

    אני כבר עברתי את העשור ואם עשו פגישת מחזור אף אחד לא הזמין אותי.

    מצד שני, הסיכוי שהייתי הולך לפגישה כזאת אחרי עשר, עשרים או שלושים שנה מתחיל באפס והולך ויורד ככל שעובר הזמן.

    התיכון הוא קרוב לוודאי המקום האחרון שהייתי רוצה לחזור אליו.

  16. אפרת הגיב:

    הייתי במפגש לפני שנתיים. שום דבר מעניין. כולם התברגנו חוץ ממני. ציפיתי ליותר בגלל שפעם דיברנו על אידיאלים. כל המנהלות חשבונות והפקידות הסתכלו עלי בצורה מוזרה כשאמרתי שאני מנהלת מרכז למידה לנוער שקשה לו ולומדת פילוסופיה.

  17. לימור הגיב:

    תום,
    לא נראה לי ששכחו להזמין אותך, אלא שבמרבית בתי הספר החליטו לוותר על הרעיון – אולי הבינו שהסיכוי שהבוגרים יגיעו מתחיל מאפס ויורד 🙂

    אפרת,
    אולי כי קשה להם, גם אם לא יודו, לראות מישהי שלא ויתרה על האידיאלים.

    התוכניות שלנו משתנות, מקווה שמבחירה:
    http://limor.blogli.co.il/archives/76

  18. גיא הגיב:

    אני כמו אלמה בעניין הזה.
    אין לי שום קשר עם חברים מהתיכון. איכשהו זה החזיק כמה שנים אחרי הצבא, אבל גם זה ניתק די מהר. החבר הכי ותיק שלי הוא מהגן, אמנם, אבל זה באמת עניין נדיר מאוד.
    מהאוניברסיטה אני בקשר עם סטודנט אחד ויחיד. במכללה עשו כמה פעמים (בכל שנה, לעזאזל!) פגישת בוגרים, אבל לא הגעתי עד היום לאף אחת מהן. לא מוצא את הטעם. לא סבלתי את רוב הסטודנטים במכללה, מיזנטרופ שכמוני.

    הדבר היחיד הטוב שנשאר לי מימי האוניברסיטה, אלה החברים הטובים שהכרתי בימי מאבק הסטודנטים ב-1998. אלה חבריי הטובים ביותר היום, כבר יותר מעשור. ואף לא אחד מהם למד איתי בתואר הספציפי שלי. יש לזה סיבה, אני מניח..

  19. לימור הגיב:

    חבר מהגן, זה באמת נדיר 😛
    אני "אוספת" בודדים מכל מיני תקופות ומקומות,הכי וותיקים קרוב ל-12 שנים,השאר שלא התחברתי אליהם אז- אין לי עניין לראות היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s