לשים שקית על הראש

    "לשים איזה משהו על הראש…
    או אולי פשוט לקשור
    שקית פלסטיק
    פשוט לקשור שקית על הראש"
    (אהבה חדשה– מילים:אסף אמדורסקי)

ש' פותחת את המתנה ושולפת את הפיג'מה שקנינו לה אני וד' ליום ההולדת, "יופי", היא אומרת מחויכת, "עכשיו אני אצא עם זה לסופר מול חמותי שתשתגע רק מהמחשבה". מיד אני מצדדת בחמותה, "אני דואגת להתלבש היטב. צורם לראות אנשים שמסתובבים עם טרנינגים מזעזעים בלווי נעלי בית גדולות בצורות חיות", ש' מסתכלת עליי, "לי יש כאלה נעליים ולא איכפת לי איך אני נראית בדרך לסופר. את צריכה להפסיק עם הפרפקציוניזם שלך", היא מטיחה לעברי, וד' הפסיכולוגית שבחבורה (לפחות בתואר הראשון) שואלת, "אם תצאי לבושה כך מה יקרה?", ומספרת על מכרה שבהמלצת פסיכולוג, הלכה עם שקית על הראש ברחוב, ברכבת, בחנויות- כולם הסתכלו עליה ככה וזה עשה לה טוב.

    "יום אחד זה יקרה
    בלי שנרגיש, משהו ישתנה
    משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
    ולא יהיה ממה לחשוש"
    (מחכה– מילים:ריטה)

של מי החיים האלה? שאלתי לא פעם. רודפת שלמות, מחושבת, בשליטה. הרי זה אף פעם לא מספיק. חיים שמונעים מפחדים, מהגדרות חיצוניות, מדדים חברתיים, ציפיות לא יכולים להיות באמת החיים שלי או של מישהו אחר. אלה בכלל לא חיים- זו דעיכה איטית.
יום אחד זה פשוט קורה. מוצאים את נקודת האיזון, בלי לוותר על הצמיחה, השאיפות, הרצונות. ההתקדמות והשינויים נעשים מתוך השלמה, שלווה, שקט ואומץ ללכת בדרך בה אני מאמינה. כן- גם אם לפעמים היא מופרת, הרי צריך קצת אתגרים בחיים. לא משעמם אף פעם. אני מופתעת תמיד כמה רבדים שלא הכרתי אני מגלה כקיימים בתוכי.

    "יש מישהו שסולח על כל הטעויות
    מישהו כזה ששולח עוד הזדמנויות
    שרואה שלא התכוונו ככה לקלקל
    שאוהב את מי שעונה ויותר את זה ששואל"
    (יש מישהו שסולח– מילים:ירדן בר כוכבא)

קיבלתי החלטות שגויות בסדרי עדיפויות שלי, שלמתי מחירים שלא הייתי בוחרת לשלם היום, אבל דווקא דרכם למדתי בדרך הקשה מה אני רוצה וכמה חשוב להיות נאמנה לעצמי, וגם שכדאי לבחון שזה באמת כך ולא רק נדמה (אולי באמת מזדקנים בגיל 27?). היום בצ'יק ליסט שלי יש את אותם דברים שנחשבו 'פחות חשובים' או 'יום אחד אעשה/ אתמודד עם זה', בהם זניחים ורבי משמעות. כנראה שיש מי ששולח עוד הרבה הזדמנויות טובות.

    יש כאן הכל אבל אין אותך
    עוד ניפגש
    ויהיה לנו טוב
    זה יהיה בקרוב, קרוב"
    (עוד ניפגש– מילים:אריק איינשטיין)

אז של מי החיים האלה? החיים האלה שלי, יש כאן הכל ואני אומרת תודה שהם שלי- על הבריאות הנפשית והפיזית, על הכישורים והיתרונות וגם על חוסר כישורים וחסרונות שמוסיפים עניין ואתגר, על המשפחה והחברים. טוב נו, אבל אין אותך, או שלפעמים, לתקופות יש, אבל עדיין לא אהבה וזוגיות שאני משתוקקת אליהן. עוד ניפגש?

אתמול בדרך חזרה הביתה נזכרתי בסיפור על השקית, ותיארתי לעצמי איך אנשים היו מגיבים אליי, חייכתי כל הדרך רק מהמחשבה שיש לי אחת כזו עכשיו על הראש, וגם הרחקתי לכת בדמיוני לשקיות בשלל צורות וצבעים. אנשים הביטו לעברי, חיוכו בחזרה וברכו לשלום- כבר התחלתי לחשוד שהדמיון שלי קורם ניילונים, אבל לא- הרי הכל בראש, נותר רק להתמודד עם טרנינג על הגוף?

גלעד שליט 1000 ימים בשבי

פוסט זה פורסם בקטגוריה זוג וזוגיות, חבריה, תהיות ותובנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על לשים שקית על הראש

  1. יוחאי הגיב:

    בחיים אנחנו מושפעים מאנשים אחרים ומשפיעים על אנשים אחרים. אני בסדר עם זה.
    יש איזשהו איזון בין כמה אני מושפע לכמה אני מקורי, ואני משתדל להיות פחות מושפע ויותר מקורי. ככה, החיים האלה כן שלי…

  2. Lizibee הגיב:

    איזה כיף שחזרת לכתוב סוף סוף 🙂
    הפסקה האחרונה שלך הזכירה לי משהו שכתבתי די מזמן, אז היום גם פרסמתי אותו אצלי בבלוג

  3. Kruvit הגיב:

    שמתי לב כבר מזמן שאם אני הולכת מחויכת ברחוב, אנשים נועצים בי מבטים.
    אף פעם לא ידעתי להחליט אם זה בגלל שפשוט נעים להסתכל על אנשים מחייכים או שזה בגלל שזה תלוש לחלוטין במציאות חיינו הישראלית…

  4. hagintlv הגיב:

    להגיד תודה זה לכאורה פשוט. אבל לא כל כך… בייחוד על מה שיש לנו. לפעמים אנחנו דווקא רואים/ות את האין ולא את היש.

    באמת שמחה שחזרת לכתוב…. זה היה מאוד ארוך ההפסקה הזו 😀

  5. לימור הגיב:

    יוחאי,
    זה לא פאייר, אצלך תמיד הכל כל כך מאוזן וברור 🙂

    ליזי,
    תודה

    מק,
    🙂 ?

  6. לימור הגיב:

    כרובית,
    כנראה שלצערנו זה תלוש ממציאות חיינו, אבל היות ואנו יכולים ליצור אותה, אפילו בקטנה מסביבנו- אז שימשיכו להסתכל. יותר מעצבן אלה ששואלים "למה את מחייכת"?-לא טוב? אז איך אתם רוצים לראות אותי?

    חגית,
    תודה, דיברנו על אמירת תודה על ה"יש" אצלך- אני יותר ויותר לומדת לומר זאת, ויותר חשוב להרגיש זאת.

  7. s הגיב:

    hey limor i write from fucking china. we maybe the most diffrent creatures they over saw they point at us and follow us amused by our look. it is somtimes worse than going downstairs with my pijams

  8. לימור הגיב:

    מצחיקולה :mrgreen: לא חשבתי שתיקראי עד שתחזרי.
    תהני מהטיול, כבר מצפה לשמוע את כל החוויות, ונראה שיש לא מעט!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s