הסיפורים של המשפחה שלנו ייעלמו (או: המשימה לשנה החדשה)

אתם מכירים את זה כשאתם עורכים רשימת משימות ומטרות לתקופה הקרובה ולזו הרחוקה, ועל כל משימה שמתבצעת אתם מותחים קו בסיפוק רב, אך יש את זו שתמיד עוברת לרשימה החדשה עליה אתם שוקדים במרץ מיד עם מחיקת מרבית המטלות. היא נמצאת בראשכם, מדיי פעם מזכירה את אשר הבטחתם, ובכל הכנות אתם מתכוונים לממשה- אך זה לא קורה.
אצלי, אחת מהן היא כתיבת הסיפורים של משפחתי, מעין עבודת שורשים כשברצוני להגיע לכמה שיותר דורות אחורנית ולכמה שיותר סיפורים מעניינים.
האתר "סיפורי סבתא" של נתאי פרץ, שמתעד ומפיק בצורה מקצועית ותענוג לקרוא את הסיפורים בבלוג שלו, גרם לי לתהות- למה המשימה הזו כל הזמן נדחית? התחלתי לשאול את עצמי כל מיני שאלות, כשבראשן צועדת השאלה – למה נוצר אצלי הצורך לתעד?
אם היו שואלים אותי: 'אם מי היית הכי רוצה לשבת לשיחה על כוס קפה?' הייתי מיד עונה בלי היסוס עם סביי וסבתותיי ז"ל, ואם אפשר לארוחה שלמה, יש לי שאלות רבות שאי אפשר להספיק על כוס קפה, בלי שהמלצרית תירצה לסלק את ההתנחלות משם.
בתחילת שנות העשרים שלי כשהתחלתי להתבונן בעצמי לעומק, נוצר בי הצורך לדעת על היסטוריה ועל התרבות שמהוות חלק ממה שאני היום. את אותם סיפורים על חייהם? ילדותם? הוריהם? על הוריי שהיו קטנים? העלייה לארץ? על החיים של סבא שלי במנזר בודהיסטי? על הסבתא שנהרגה כשאמי הייתה קטנה? ועוד. תמיד התעוררו בי רגשות קינאה לאלו שהיו להם סבא וסבתא ללכת אליהם מכיוון ששלי נפטרו כשהייתי קטנה, ולא נותרו בי זיכרונות רבים.
לעולם לא יהיו לי את התשובות מהמקורות המהימנים ביותר לסיפור חיי. אני אצטרך לשוחח עם אחיהם ובני דודם שנותרו בחיים, אך ראשית כדי לשרטט מפה כללית עליי להתחיל עם הוריי, כך גם אתעד את סיפוריהם, וגם במקום שהם ישאלו אותי שאלות בנוסח: "מתי את מביאה לנו נכדים", השאלות יופנו אליהם.
אנו רוצים להאמין שהמספרים יישארו איתנו לנצח, ותמיד תהיה לנו ההזדמנות לעשות זאת. אך לצערנו, זה לא כך. אולי אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל הפתרון הטוב ביותר במקרים כאלו הוא פשוט להתחיל. הרי תמיד ניתן לערוך את הכתיבה. בתור התחלה, מעניינים אותי השמות, התקופות, הקשרים וחלקי הסיפורים. בשלב זה, אני לא חושבת לצלם בווידיאו, אחרת אבריח את כל משתפי הפעולה שעוד נותרו. גם אני הייתי בורחת אם היו באים אליי עם מצלמה והיו מבקשים ממני לספר על חיי. אולי בהמשך עם סיפורים ספציפיים יותר. אני גם יודעת שייתכן וזה יהיה רחוק מהאמת כי כל אחד מספר את הסיפור מנקודת מבטו ומזיכרונותיו, אך אם יתמזל מזלי בחלק מהסיפורים אוכל גם להצליב.
אני יכולה להגיע ל-500 בני משפחה קרובים ורחוקים בארץ ומחוצה לה שעם חלקם הקשר נותק, ושאולי למישהו מביניהם יש מה לספר לי? תמונות שהוא מחזיק אצלו? מי יודע.

מאחלת לכם שנה נפלאה ובריאות, הלוואי שגם אתם תוכלו למחוק בסיפוק לפחות משימה אחת שכתובה עוד מהשנה שעברה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה זיכרונות, חגים, משפחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על הסיפורים של המשפחה שלנו ייעלמו (או: המשימה לשנה החדשה)

  1. נתאי הגיב:

    סבא במנזר בודהיסטי? זה צריך להיות חתיכת סיפור.

    בהצלחה במשימה שלקחת על עצמך, ושנה טובה!

  2. macphista הגיב:

    שנה טובה.

    נראה לי שאני דווקא מפסיקה עם הרשימות.

  3. לימור הגיב:

    נתאי,
    הוא היה יתום אחרי שאבא שלו שהיה נהג רכבת נעלם באורח מיסתורי באחת מהנסיעות הארוכות שלו- ויש הטוענים שהייתה לו משפחה נוספת, ואימו נפטרה- והילד היתום ואחותו (שלא יודעים היכן היא היום)הועברו למנזר הבודהיסטי. זה רק סיפור קטנטן, הסיפורים הולכים,מסתבכים ומתפתלים- גם המוות של סבתי הוא סיפור בפני עצמו- אבל מעדיפה קצת לשמור על פרטיות.
    תודה רבה!

    macphista
    נראה לי שקשה להיגמל מרשימות 🙂
    שנה מצויינות, נטולת עכברים, גם לך!

  4. אצלי מה שעובר משנה לשנה וממש מדכא אותי – זה הרצון שלי להוציא דרכון זר. גם סיפור שמתמזמז איזה ארבע שנים.
    עשיתי את זה תחקיר משפחתי. אני חושבת שלא במקרה זה מתעכב. אני גיליתי שלדים רציניים. זה היה בסדר כי הייתי בשלה.

  5. אויש ושנה טובה. לא חשוב שאיחלתי לך גם אצלי. זה נחמד לאחל.

  6. לימור הגיב:

    אני גם כרגע עובדת על מה שאת דוחה :)אני מרגישה כבר מוכנה, רק אם אלך ממש רחוק- לאנשים רחוקים כנראה אגלה את השלדים האלו. מי יודע!
    נכון כייף לאחל, אז שוב תודה על הברכות ושנה מתוקה גם לך!

  7. נתאי הגיב:

    אני מזמין פוסט אורח ממבחר הסיפורים המשפחתיים שלכם!
    (רק אם תרצי, כמובן…)

  8. לימור הגיב:

    נתאי,
    תודה. בוא נראה מה יהיה ההספק שלי 🙂

  9. וונדי42 הגיב:

    יאללה לעבודה!!
    אני במקרה עשיתי משהו דומה, ובכלל בלי כוונה, איזה עבודה מטופשת לאוניברסיטה, וזה היה כל כך מעניין.
    מצלמה זה באמת קצת יכול להלחיץ, אבל כשיש לך מכשיר קטנצ'יק שמקליט, שוכחים ממנו תוך רגע.

  10. לימור הגיב:

    42 🙂
    כבר התחלתי…אבל הדרך עוד ארוכה! העבודת שורשים האחרונה שלי הייתה בגיל 13, ומאז הכפלתי את גילי 🙂 זה רק מסביר כמה תוספות יש להוסיף. גם אני בעד מכשירי הקלטה.

  11. יופי הגיב:

    ממליצה מאוד לבדוק אפשרות להשתמש באתר geni.com
    כלי מדהים ליצירה ושמירה של המידע המשפחתי. אצלנו הוא ממש החיה את העניינים, קירב אנשים שכבר לא בקשר, הוליד סיפורים, תמונות וכו'. והוא גם זכה במליון פרסים בינלאומיים. מומלץ.

  12. לימור הגיב:

    תודה רבה, כייף לשמוע מה שזה גרם אצלכם. המליצו לי גם על האתר:
    http://www.myheritage.co.il

    בנתיים, אני עוסקת באיסוף וכתיבת הסיפורים. כנראה בשלב הבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s