דפדוף באלבום תמונות לשיפור מצב הרוח

דרך הבלוג של kodi הגעתי לסרטון הזה בו המנחה צוחק על הקול של מרואיינים (אשמח לתרגום).

כל הזמן שולחים לי מצגות וסרטונים משעשעים, שכנראה מצחיקים רק את מי ששולח אותם. אבל אותי הקטע הזה הצחיק, או במילים אחרות, "נקרעתי". כשאני נתקלת בסרטונים מסוג זה, אני תמיד חושבת לשמור אותם לימים מדכדכים.
למרות שלימים כאלה, אפשר להסתפק בדפדוף באלבום התמונות (אני עדיין מתעקשת לפתח את כל התמונות ולסדר באלבום). שם מסתתרים לרוב, אינסוף גורמים לשיפור מצב רוחי.
אני מוצאת את שירלי ממושמעת בגדנ"ע לובשת מכנסים ענקיים חגורים הרבה מעל המותנים ושתי מימיות בצד (הן היו מלאות),כשהיא בטוחה שהבגד תפור עליה. בתמונה אחרת, אני ומיכל צוחקות ליד המזרקה עם פה פתוח לרווחה, שחבורה שלמה של זבובים יכלה לסלול לעצמה בקלות את הדרך לקיבה שלנו. אני נזכרת באותם רגעים, איך היפאני שצילם אותה, למרות המיקום וכמות האנשים העצומה שהייתה באזור, חיפש מקום ו"התכוונן" בכיפוף ובפישוק רגלים לצדדים, תוך שהוא לוקח את מלאכת הצילום בכזו רצינות, עד שמה שנותר זה צחוק אחד גדול (כבר לא היה נעים לבקש ממנו לצלם שוב). תמונה נוספת, בה יפית, מורן וצור רבים על הבורקסים לפני שתיית השחרור שלי (הם היו כל כך רעבים. צבא, נו, אין מה לאכול… ואני דאגתי לתעד אותם).
יש שורה כזו של תמונות, שתמיד מחממת את הלב. דווקא אותן תמונות שלא יצאנו בהן במיטבנו, ואם היה אפשר לשפוט רק את התמונה ולוותר על המשמעויות והזיכרונות, היינו מוחקים או משליכים אותה מיד.
כן, קל לצחוק על אחרים. עבר כבר די הרבה זמן מאז, אבל כשהיינו אצל גלית, והבטנו בתמונות מגיל שש עשרה, צחקו גם עליי. למרות שניסיתי להכחיש, שהילדה הזו עם הנזם באף, הפירסינג בפופיק (כבר הוסרו מזמן), השיער האדום (כבר שש שנים בצבע הטבעי), החצאית מיני, חולצת הבטן, האודם החום-שחור והפלטפורמות, שכה יהיה לי טוב, כלל וכלל לא אני (בהזדמנות זו גלית, את התמונות בבקשה להעביר אליי). לא שחבריי נראו טוב יותר באותם ימים, אבל אחרי הערב הזה, הפסקתי לצחוק על התמונות של הורי ועל הבגדים והתסרוקות שלהם בשנות ה-70.

ועמכם הסליחה שוויתרתי על ההמחשה, בכל זאת, תמונות קשות…

פוסט זה פורסם בקטגוריה חבריה, תהיות ותובנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על דפדוף באלבום תמונות לשיפור מצב הרוח

  1. liorry הגיב:

    כן.. אין ספק שתמונות מהעבר מעלות חיוך ותחושה טובה… ביתית שכזאת… אפילו לגבי אנשים שלא אהבת כי הרע נשאר מאחור ואת הטוב זוכרים 🙂

  2. שלום הגיב:

    אין כמו מנה גדושה של נוסטלגיה
    🙂

  3. לימורצ הגיב:

    ליאורי,
    אני משמידה תמונות ומזכרות שגורמות לי לתחושות לא טובות. עם אנשים שאני לא מחבבת במיוחד- אני לא מצטלמת 🙂
    שלום,
    אכן…רק חבל שבניגוד אלייך, אני לא יכולה לצפות בהן בערסל עם עצי פרי מסביב 🙂

  4. liorry הגיב:

    מהההה למה? סה"כ זוכרים את הדברים הטובים… לדוגמא כשאני מסתכל על תמונות שלי עם חברה שלי לשעבר שבגדה בי אז כן, זה מזכיר את הרע אבל אני כבר מעבר לזה, בכל זאת, עברו שנתיים אז זוכרים שהיה כיף ונחמד 🙂

  5. לימורצ הגיב:

    אני מעדיפה להקיף את עצמי בחפצים/ תמונות/ אנשים שגורמים לי טוב. בעוד שחפצים ותמונות אפשר להשליך, ואני משליכה, מקווה שתוך כדי הפקת לקחים וזכירת הדברים הטובים. לגבי אנשים זה שונה- אז משנים רק את מידת הקרבה… (ע"ע "סוחטי הרגשות")

  6. liorry הגיב:

    🙂 כל אחד ומה שיותר טוב לו… פעם, כשנפרדתי מחברה שלי לשעבר ז"ל… שרפתי את כל הדברים שהיו אי פעם קשורים אליה וזה עשה לי טוב… אבל דווקא למדתי מכך שזאת הייתה טעות, אנשים הם רק אנשים וכולם עושים טעויות ופשוט לוקחים את הטוב מכל אחד וממשיכים הלאה. כמובן שאם אני לא אוהב מישהו אז מראש אני לא אוסף חפצים הקשורים אליו.

  7. BoR|S הגיב:

    אני כנראה האדם היחיד שלא מקבל את כל הסרטונים המצחיקים הללו. בעבודה הקודמת שלי הייתה לנו רשימת תפוצה פנימית, אשר מטרתה העיקרית הייתה לצורך החלפת משמרות. כמובן שמהר מאוד הפכה רשימת תפוצה לאינספור סרטונים ובדיחות אינטרנט לא מצחיקות. בסופו של דבר לא נותרה לי ברירה אלא להסיר את עצמי מרשימת התפוצה הזו.

    הדבר הכי טוב לדעתי שעשיתי בכל הקשור לאלבומי התמונות הוא חוסר הסדר שהכנסתי בהם מאז שהתחלתי לעשות שימוש במצלמה דיגיטלית, באלבומים שלי אפשר למצוא במעורבב תמונות משביל ישראל אחרי הצבא ביחד עם תמונות מיציאה בתיכון ותמונות של פיצוצים מרהיבים במהלך השירות הצבאי. אנשים מכל התקופות ומכל השנים שהייתי איתם בקשר, אשר אבד עם חלקם והתהדק עם חלק אחר.
    כאשר אני מביט באלבום הזה (שכבר הספיק להוציא כרך שלישי של עצמו), אני עובר באותו הזמן על פני כל תקופות החיים שלי, במעורבב ובעל סדר שההגיון בו קיים עבורי בלבד, בתוך תת-המודע שלי.

    אפילו התמונות מחלקים פחות נעימים של חיי מעלים בי זכרונות טובים, כי הם מסמנים שחייתי באותה תקופה ולא סתם הסתובבתי כסהרורי חסר מטרה.

  8. לימור הגיב:

    אני מהאנשים המסודרים, ואצלי התמונות לפי תקופות. מה שמיוחד בתמונות שתמיד ניתן למצוא בהן דברים שלא ראינו קודם…

  9. BoR|S הגיב:

    אני גם מנסה להגדיר את עצמי בתור אדם מסודר, ככה נראה הקוד שאני כותב וככה גם נראות המחברות שלי ועוד שלל דברים. מצד שני, אני מרגיש שפעמים רבות הסדר הוא שגרתי מידי ואת השגרה יש צורך לשבור על-מנת להכניס קצת יותר צבע וגיוון לחיים.

    הרבה פעמים תמונות מאפשרות לנו לא רק למצוא דברים שלא ראינו שם קודם אלא למצוא זווית ראייה אחרת לגמרי לדברים שראינו והנחנו שיש להם משמעות אחת מסויימת.

  10. שתהיי לי בריאה חישפתי את הסרטון הזה וםפתאום הופס הנה הוא אצלך.
    כל ההסבר לעניין מופיע כאן.
    http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=8262383&user=48627#0701010101

  11. לימור הגיב:

    :)זה תמיד קרוב…תוכלי להמשיך את אותו דיון, שדווקא יכול להיות מעניין מאוד…
    אותי דווקא הפתיע האיפוק של הקהל בעת ההתרחשות- בארץ התגובה הייתה אחרת לחלוטין…

  12. הם היו מזועזעים לדעתי וחוץ מזה זה הולנדים, שזה סוג של יקים, יותר נחמדים במובן אחד ויותר פוצים במובן אחר.
    בארץ היו צוחקים איתו. בסרטון כאן לא רואים, אבל בשלב מסוים אנשים מהקהל קמו ועזבו לאות מחאה.

  13. לימור הגיב:

    בארץ היו מגיבים באיזושהי צורה כבר בהתחלה, כשמסתכלים כך בפעם הראשונה חושבים שזה מבוים בגלל חוסר התגובה שלהם. חבל שלא רואים את אלה שעזבו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s