אתה מוכר לי מפעם

אחד הדברים הכי זוטרים, שטורד את מנוחת תאי זיכוני, מתחרש כאשר אני פוגשת אדם מוכר מהעבר, שאיני מצליחה לשייכו לזמן ולמקום. פרצופו מסרב לרדת מסדר היום האישי- עד לרגע בו ייפול האסימון. וסליחה עם ילדי שנות ה-90 שתוהים- 'אסימון, מה?'.
לעיתים אחרי מאמץ רב, לבסוף אני מתאכזבת לגלות שהוא המתין אחרי בתור בסופר, ישב מולי בבית הקפה או מתאמן איתי בחדר כושר, ומשום מה דמותו נחקקה בזיכרוני.
היום, שוב זה קרה לי, והסיטואציה לא אפשרה לי לשאול מניין? ניצוץ זיכרון ראשון שעלה לפני מספר רגעים – פתר חלקית את התעלומה (ממש גששית בלשית)- חיל הים. אני עדין ממתינה להבזקים נוספים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה תהיות ותובנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אתה מוכר לי מפעם

  1. הומר הגיב:

    בכל פעם שזה קורה אני שואל את עצמי: 'סחבק (ככה אני פונה לעצמי), מה יצא לך מזה? יש לכם על מה לדבר?'.

    למרות זה, בשבת האחרונה קרה לי אותו הדבר ובמשך 10 ד' טובות ניסיתי להבין מניין האדם ההוא מוכר לי. מהתור בסופר…

  2. לימורצ הגיב:

    גם אם אין לי על מה לדבר- זה לא ירפה! ועדיין לא מרפה. אח…הסופר 🙂

  3. יוחאי הגיב:

    לי קרה משהו קצת הפוך. לפני איזו שנה, נעצרתי ברמזור, מישהו זיהה אותי, ואני הייתי בטוח שזיהיתי אותו. התחלנו לעשות את שיחת הקצ'ינג-אפ הסטנדרטית, כשלפתע הוא אמר איפה הוא עובד, ופתאום קלטתי שזה לא הבן אדם שחשבתי שהוא. הייתי קצת המום, ולמזלי הרמזור התחלף לירוק. עד היום אני לא יודע מי זה, וזה אכן לא מרפה…

  4. לימורצ הגיב:

    איזה מצחיק! ואו שאני לא אתחיל לספר, כמה פעמיים הייתי בטוחה שזה אדם שאני מכירה והתחלתי לדבר.
    וכל האנשים ברחוב שאומרים שלום, וחלקם אני בטוחה שיש להם איזו פיסה בהיסטוריה שלי, וחלקם אני כלל לא מזהה אבל מעדיפה להחזיר שלום- הרי זה לא מזיק!

  5. יוחאי הגיב:

    גם אני תמיד מחזיר שלום (ומקוה שאני אזהה תוך כדי). וכך גם בטלפון.

  6. אור ארנסט הגיב:

    מזדהה עם מה שכתבת! אבל אצלי יש טוויסט חמור בהרבה והוא – אנשים ממוקמים אצלי במסגרות ואם הם חורגים משם אני כמעט נופחת את נשמתי בתדהמה.
    ברור שזה משהו נפשי אבלאת הקופאית אני לא רוצה לפגוש בים, ההוא מהמשרד אני לא רוצה לראות ברחוב, וההיא מהאוניברסיטה רק חסר לה שתגיע לבר השכונתי. שכל אחד ישאר במקום שאני מכירה אותו משם! וזהו אחרת אני מאד נבוכה 😳 מוכר? מישהו? …

  7. לימורצ הגיב:

    אני מזהה אותם על ידי מיקומם במסגרת. אני צריכה לדמיין את הבן אדם במדים- כדי לזכור ששרתנו יחד או לנסות למקם אותם פיזית.
    וכן, לפעמיים זה מוזר, כשהם יוצאים מהמסגרת. בתקופת התיכון- לא הבנתי איך לעזאזל המורים יוצאים מהכוך הזה שניקרא בית ספר. פתאום לפגוש אותם בקניון או בים, נורא…

  8. almost30 הגיב:

    כולם תמיד מופתעים כמה אני זוכר… יום שישי האחרון זהיתי אצל הירקן על סמך הקול בלבד(מאחורי הגב) אמא של חבר מהילדות שלא ראיתי אותה כ20 שנה.
    השיטה היא לקשר את הקול לפנים(הבעות פנים לא משתנות) בד"כ מעורר יותר הקשרים מאשר השם בלבד.
    אבל זה מטריף שיודעים בוודאות ולא מצליחים להיזכר.

  9. לימורצ הגיב:

    על סמך הקול בלבד…ממש אין סיכוי שאזכר. טוב, כל אחד ויכולות תאי הזיכון שלו :).
    אני משום מה יכולה לזכור ארועים לפרטי פרטים, לצלם בשניות מסמכים שלמים בראשי, ולומר אותם בלי לפספס מילה. אבל לשכוח שטויות, כמו לדוגמה, מהי סיסמת האי סי קיו החדשה, שהחלטתי לשנות והייתי בטוחה שהפעם אזכור…מזל שכל החברים במסינג'ר 

  10. זיכרון זה הדבר הכי חזק שיש לבני האדם כיידוע בן אדם יכול לזכור מה אכל בגיל שלוש בתאריך מסויים הכל זה עניין של תרגול המוח כדי לזכור דברים צריך להתאמן על השריר הזה …
    הפוסט הזה מוכר לי מאיזה מקום… רק לא זוכר מאיפה אולי הייתי כאן? (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s